הקדמה – מנים פולשים
[מוזיקה שנות ה90]אי שם בשנות ה90 היפות החליטו בצפארי (או לפחות כך האגדה מספרת) להציג לציבור
ציפור יפה וחכמה שמקורה באזור הודו. המיינה ההודית, המכונה גם מיינה מצוייה.
עד אז, המיינה לא הייתה קיימות בישראל, אך היום המיינה היא הציפור השנייה בתפוצתה באזורים מיושבים בארץ!
אבל המיינה היא מין פולש!
[מוזיקת פלישה]
מין פולש הוא מין שהופץ בעקבות פעילות האדם, לסביבה חדשה שהיא לא בתחום התפוצה הטבעי שלו, והוא מתרבה ללא שליטה ודוחק מינים מקומיים.
מינים פולשים יכולים לשנות מערכות אקולוגיות לבלי היכר והם מאיימים על קיומם של מינים מקומיים שמתחרים על אותה נישה או גומחה אקולוגית.
בפרק זה נכיר את המיינה ומיני בעלי חיים נוספים שמוגדרים מינים פולשים.
המיינה ההודית
[מנגינה הודית]הסיפור של המיינה מתחיל באזורים הטרופיים של דרום אסיה והודו בפרט. הן הופיעו לראשונה בישראל לפני כ-30 שנה. האגדה מספרת שהביא אותן כחיות נוי לצפארי בגני יהושע בתל אביב וכמה פרטים ברחו או שוחררו ומאז,
אותם פרטים בודדים התרבו והתרבו והתרבו והתרבו.
הם הצליחו לבסס אוכלוסייה שממשיכה לגדול בקצב מסחרר, בתשע השנים האחרונות היא גדלה בקצב מטורף ומציפור שלא היתה כאן לפני 30 שנה והיום היא בין הציפורים הנצפות ביותר בישראל.
זה לא קרה סתם.
קשה להאמין שציפור עם מוח בגודל בוטן תהיה כל כך נבונה, אבל זו האמת.
המיינה היא ציפור מאוד חכמה וסקרנית והיא לומדת מהר.
היא גם מאוד סתגלנית ואוכלת כמעט הכל, פירות, זרעים, חרקים, ביצים, גוזלי ציפורים קטנות ואפילו מכרסמים קטנים מאוד.
היא מגלה גם יצירתיות בכל הקשור למיקום הקנים שלה ומוצאת יופי של מקומות בסביבת האדם.
בחורים בקיר, ברמזורים ובעמודים של שלטים בכביש, בבתים וגם בקנים של ציפורים אחרות שהן חומסות.
הן יכולות להיות מאוד אגרסיביות.
יש תיעוד של להקה של מיינות שרדפה אחרי בז שתפס זיקית ולאחר הצקות אגרסיביות שיחרר הבז את הטרף למיינות.
לצד המיינה, כדאי להזכיר גם את הדררה. תוכי יפיפה עם סיפור דומה שהתברג למקום ה-5 בשכיחותו בארץ.
שני המינים יחד דוחקים מינים מקומיים כמו הדרור הספרדי, ירגזי מצוי, נקר סורי ועוד מינים רבים.
הם חומסים את קיניהם ומתחרים איתם על מקורות מזון.
הימצאות המיינות עלולה להביא לירידה בשכיחותם של מינים מקומיים ואף להכחדה.
לפי דוח של האו"ם, המיינה היא אחת מ-100 המינים הפולשים המסוכנים בעולם.
נמלת האש הקטנה
[מנגינה של מרכז אמריקה]מה זו המוזיקה הזו? איפה אנחנו עכשיו?
חברות! אתן מוכנות? יוצאים לכבוש מדינה נוספת!
זו שיחה שנערכה בין כמה נמלות אש, או לפחות כך אני מדמיין, בזמן שהעמיסו סבלים ממדינת בליז עץ לתעשיית הבנייה על אוניה המיועדת לישראל .
נמלת האש הקטנה הגיעה מדרום מרכז אמריקה במשלוח של עץ נגוע בשנת 1997. נמלת האש הקטנה ממש קטנה, כ-1.1 מילימטר, אבל הנזק שהיא גורמת ממש גדול.
נמלת האש בעלת כושר תחרות גבוה והיא תוקפנית כלפי מיני נמלים אחרים.
בבתי גידול שהיא פלשה אליהם נצפתה ירידה דרמטית במגוון ובשפע המינים של נמלים וחסרי חוליות אחרים. היא אוכלת כל ויכולה גם לטרוף פרטים צעירים של זוחלים וציפורים.
היא דוחקת מיני נמלים ופרוקי רגליים מקומיים ומהווה מטרד רציני בגינות ובתים. אני בטוח שרבים מכם מכירים אותה ואת עקיצתה המכאיבה.
ההפלגה ממרכז אמריקה לישראל לא הייתה הטיול האחרון של הנמלה
והיא ממשיכה להתפשט וּלכבוש אזורים נוספים בישראל ובעולם.
איך נמלה כל כך קטנה גומעת מרחקים כה גדולים? אתם יודעים את התשובה – בני האדם!
בישראל למשל, עיקר הפצתה נעשה על ידי שתילים, אדמה וגזם שמגיעים ממשתלות נגועות ברחבי הארץ.
יתוש הטיגריס האסייתי
[מנגינה אסיתית]אנחנו ממשיכים את מסעותינו בעולם וחוזרים לדרום מזרח אסייה.
יתוש הטיגריס האסייתי הגיע בתוך משלוח של צמיגים משומשים.
השאלה הראשונה שעלתה לי היא מי לעזאזל מזמין צמיגים משומשים?
היתוש מתועד בישראל משנת 2002.
מקורו בדרום מזרח אסיה אך כיום הוא נפוץ בכל היבשות למעט אנטרקטיקה.
הוא פעיל יום, בעיקר בבוקר ובשעות בין ערביים, שזה נהדר כי אלו בדיוק השעות שאנחנו נהנים בחוץ… .
ניתן לזהות אותו על ידי הפספוס בשחור לבן על גבי הרגליים שמזכיר את הפסים של הטיגריס ומכאן שמו. הנקבות הן אלה שעוקצות. הן צריכות את החלבונים בדם שלנו בשביל שיכלו לייצר ביצים וּלהתרבות.
את הביצים הן מטילות במים עומדים והן יכולות לשרוד בתנאי יובש זמן רב.
היתושים עוברים תהליך של גלגול מלא שאותו הכרנו בפרק על החרקים.
מביצה הם מתפתחים לזחלים ואחר כך הם מתגלמים ומהגולם פורץ יתוש בוגר עם כנפיים.
הזחלים והגלמים של היתושה חייבים סביבה מימית והם יכולים להתפתח בתוך כלים עם ממש מעט מים, למשל פקק של בקבוק!
אגב הגירוד של העקיצה הוא לא בגלל העקיצה עצמה אלא בגלל החומר שהיתושה מפרישה כשהיא עוקצת, סוג של רוק עם חומר נוגד קרישה של דם, והגירוד הוא תגובה אלרגית של הגוף לרוק של היתושה.
בנוסף לכך שמין זה הוא מבין החיות השנואות עלי בתבל הוא גם נשא (ווקטור) של מחלות כמו קדחת הנילוס, קדחת דנגי וצ'יקונגוניה, שמות מצחיקים אבל זה לא נשמע כיף בכלל.
וכל זה בגלל ערימת צמיגים משומשים. היה שווה?
חוטית נודדת
[מנגינה מצרית]ב-15 באוגוסט 1869 היה יום חג בעולם. חפירתה של תעלת סואץ הושלמה ומעתה ספינות הנעות בין אסיה לאירופה לא צריכות להקיף את אפריקה דרך כף התקווה הטובה והאוקיינוס האטלנטי הסוער.
כך המסע מתקצר וסחורות יכולות לעבור מיבשת ליבשת במהירות.
התעלה נחנכה בטקס חגיגי בהשתתפות נציגים רמי מעלה מכל העולם ובמשט חגיגי בן שלושה ימים מפורט סעיד לפורט איברהים שבסואץ. בראש המשט, שכלל 68 כלי שיט מכל העולם, עמדה ספינת ה"איגל" הצרפתית,
ועל סיפונה הקיסרית אז'ני דה מונטיז'ו, אשתו של נפוליאון השלישי הלו הוא נפוליאון בונפארטה.
עם הזמן, לא רק ספינות חצו את תעלת סואץ. גם החוטית הנודדת, מין מדוזה מהאוקיינוס ההודי והשקט צלחה את התעלה ויחד איתה מעל ל-700 מינים לספסיים בים התיכון.
אתם בטח שואלים את עצמכם מהם מינים לספסים?
מינים לספסים הם מיני בעלי החיים שהיגרו לים התיכון דרך תעלת סואץ. שמם על שם מהנדס ויזם חפירת התעלה, פרדיננד דה לספס.
פעם הבאה שאתם מקבלים צריבה של מדוזה בים או משלוח מסין תזכרו להודות לו.
החוטית הנודדת היא סוג של בת דודה של האלמוגים ושושנות הים.
לשני המינים תאים צורבים שעוזרים להם בהגנה, ללכידת טרף, עיכול והאחזות.
תא צורב נקרא גם נמטוציט ובתוכו יש מעין קפסולה גמישה שבתוכה יש מעיין חץ עם קפיץ.
התא מופעל שהוא נוגע בגופנו ובאותו רגע עף החץ הפצפון במהירות מטורפת חודר את עורנו ומשחרר לתוכו ארס.
התא מופעל על ידי שילוב נכון של מגע, תנועה ובצורה כימית עם תרכובות הנמצאות על גבי הטרף, הקליע "נורה" מהתא במהירות של כ5 מיליון G שזה פי 10 מתאוצת קליע שנורה וכך הוא חודר את העור ומשחרר לתוכו ארס. תאים אלה הם אוטונומיים ועמידים.
הם יכולים לפעול גם אם הם מנותקים מגוף המדוזה, שזה מסביר למה אנחנו נצרבים גם שאין מדוז בסביבה.
היא נמצאת בים כל השנה בנחילים גדולים ומתקרבת לחוף עם הזרמים בעונת הקיץ, בדיוק שבא לנו ללכת לים.
חתולים באוסטרליה
[מנגינה אוסטרלית]יש לכם כוח לעוד נסיעה? יאללה, לאוסטרליה!
עד לפני בערך 250 שנים, שזה ממש מעט במונחים של טבע, בכלל לא היו באוסטרליה חתולים.
הם הגיעו כחיות מחמד עם מהגרים ובספינות משא.
נדלג כמה עשרות שנים קדימה ובאוסטרליה התחילה להתפתח אוכלוסייה גדולה של חתולים שחיו בטבע ללא תמיכת אדם.
יבשת אוסטרליה היא יבשת נפרדת שבה לא התפתחו טורפים רבים שיעילותם בציד גבוהה מאוד
כמו של החתולים, ובטח לא טורפים שיכולים לווסת את אוכלוסיית החתולים.
לכן, בעלי חיים כמו ציפורים, מכרסמים וזוחלים באוסטרליה התפתחו בעולם ללא טורפים ממשפחת החתוליים ובאופן טבעי מנגנוני ההישרדות הנחוצים לא התפתחו אצלהם.
החתולים, יונקים חכמים ביותר, ניצלו את כוחם, אכלו והמשיכו להתרבות.
נכון להיום, המצב באוסטרליה יצא משליטה ואותם חתולים טורפים כמיליון בעלי כנף.
ולא, לא בשנה, אלא מידי יום!
זאת בנוסף למיליונים רבים של מכרסמים ויונקים קטנים, זוחלים, צפרדעים חרקים וחסרי חוליות נוספים.
עד כה הם גרמו להכחדה של 28 מיני בעלי חיים והם מאיימים על 100 מינים נוספים.
כיום, האוסטרלים שוברים את הראש ומתקשים להתמודד עם הבעיה.
לפני כמה שנים החליטו באוסטרליה להלחם באוכלוסיית חתולי הבר על מנת להגן על המינים האנדמיים המיוחדים שנוצרו ביבשת ויצאו במסע לצמצום חתולי הבר. חלק מהשיטות כוללות ציד מבוקר, פיזור אוכל מורעל ומלכודות.
סיום פרק מינים פולשים
הי ילדים, אני מקווה שנהנתם מהטיול שלנו בעולם.
הבסיס המשותף לכל המינים הפולשים שהזכרנו, הוא שהם הגיעו למקומות שהם לא היו מגיעים אליהם
לולא פעילות האדם.
אנחנו העברנו אותם ממקום למקום וההשפעה שלהם על הסביבה החדשה יכולה להפוך לנזק בלתי הפיך
ואף להכחדה של מינים מקומיים. אנחנו רוצים לשמור על המגוון הביולוגי המקומי.
האדם, בין אם ביודעין (כמו עם המיינות) או לא (כמו במקרה של נמלות האש) מפיץ ומעביר ממקומם הטבעי לא רק בעלי חיים.
בעולם ובישראל יש המון מינים פולשים ממלכת הצומח, ממלכת הפטריות, ואפילו מ-על-ממלכת החיידקים. אמברוזיה, טיונית החולות, שיטה כחלחלה, קייצת קנדית ועוד מיני צמחים רבים מעסיקים חקלאים,
אנשי טבע, אנשי רפואה וגם גננים שנאבקים בפולשים.
קל לומר שהמין הפולש לא אשם אבל גם המינים המקומיים לא אשמים בכך.
השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא איזה סוג של טבע אנחנו רוצים כאן,
טבע מקומי ייחודי או טבע מיובא, שאולי הוא יפה אבל הוא לא מפה.
ומה אתם חושבים? איך האדם צריך אפשר למנוע התפשטות מינים פולשים? אתם מכירים מינים פולשים או מזהים את ציוץ המיינות?
אתם מוזמנים לכתוב לי בפוסט הפרק בפייסבוק או בעמוד הפרק בספוטיפי מה שאתם חושבים ובפרק הבא אני מבטיח להתייחס ולהזכיר את שמותיהם של מי שהגיב בפרקים הבאים.
שוב תודה לסהר רוזנפלד על הייעוץ המדעי.
ונתראה בפרק הבא!
