יוצאים ללילה בשטח ומסלול. לאן? למכתש הקטן.
שחזור טיול, מרץ 2013
שמים פעמינו לכיוון דימונה, למכתש הקטן. תופעה גאולוגית מרהיבה ועוצמתית.
מכביש 25, פונים לדרך עפר לא רעה בכלל… מי מימן דרך יפה זו? מי שפירק והיזיז הרים בשביל דשן.
כל כך כואב שאת הפצעים הפתוחים בנוף המדברי הבתולי אנו מרגישים בגופנו.
מתגברים על הרס הטבע ומגעים לקראת ערב לחניון הלילה שקרוב מאות מטרים משער אשמדאי, כניסה מדהימה ויחידה למכתש. חניון הלילה לא מרגש, רווי מסמרים, שאריות של מדורות מטיילים שלא חושבים יום קדימה. מנווטים בין המסמרים ומתמקמים. בחניון עוד 3-4 זוגות מאה מטר אחד מהשני. מדליקים מדורה ודואגים לארוחה. מזג אויר נעים מאוד. עם רדת החשיכה רוח צפונית מדברית חזקה נכנסה והפכה את כל המדורות של החונים לפסים כתומים באורך עשרה מטרים לפחות. זמן לישון. האוהל כמעט שטוח לגמרי מהרוח ואבק וחצץ קל מוטח על האוהל. מתישהו זה נרגע.
מתעוררים, קפה, ארוחה קלה ומתקדמים עם הרכב עוד כמה מאות מטרים לכיוון הכניסה למכתש הקטן – שער אשמדאי. כהרגלי לא אפרט את הצדדים הטכנים. החברה בטיולי עשו עבודה נהדרת. אפשר לראות כאן.
מחנים, פורקים, נערכים ויוצאים לדרך. נעלים גבוהות. הרבה הרבה מים, אוכל ומקלות הליכה.
נכנסים למכתש וזה בדיוק זה. נכנסים. נכנסים לחלל עצום אבל מספיק ״קטן״ בשביל לעמוד את גודלו והיקפו. שער הכניסה הוא בסך הכל פתח של כמה עשרות מטרים שהמים חצבו בדרכם החוצה.
קירות ענקים מכל עבר ומכתש צבעוני ומרהיב.
מסתכלים לכיוון דרום, לכיוון מעלה אבוחצירה. הולכים ונפעמים, נוף משתנה, חוצים נקיקים ונחלים שאף שיבשים אפשר בקלות לדמיין את עוצמות המים שזרמו בהם בעבר. מפעם לפעם פוגשים אבן מיוחדת, גבישי אבץ ואבנים מכל הצבעים שמחזירים אותך לילדות. חמש דקות, כמה פסים ואנחנו אינדיאנים.
ממשיכים ומתחילים עלות. כבר עברו כמה שעות. עליה לא קלה אבל הליכה נוחה מאוד. חם.
הרגע הזה, שמגעים למעלה, מסתובבים ורואים את הנוף הנשקף. אני חי בשביל הרגע הזה.
רואים את נקודת ההתחלה וצורת מכתש מושלם. רוח נעימה מקלה על החום.
ממשיכים לאורך שפת המכתש, מעכלים את הנוף המטורף ומתקדמים חזרה לכיוון דרום, הפעם מלמעלה.
שאני אומר לאורך השפה אני מתכוון על השפה. מימין המכתש המכונה קטן. צוק אנכי ומרהיב. עוצרים לארוחת צהריים. כבר 13:00, התחלנו ב8:00 ודרך ארוכה עוד לפנינו. ממשיכים להינות מההליכה הגבהה והנוף, איזה נוף.
בשלב מסויים מתחילים לתפוס טרמפ על נחל שיורד לכיוון מזרח. נפרדים מהנוף למכתש וממשיכים. הליכה ארוכה רווית עליות וירידות. מפסטנים עוד ועוד, מאון לאון כבר 15:00. בכל הדרך, חלפו על פנינו קבוצת מטילים קטנה אחת. מגעים לסוף הנחל, ממש סוף הנחל. מפל של כמה עשרות מטרים. קיר אנכי. לא ברור לאן ללכת. ממש מפחיד להתקרב לסוף אבל ממש לא מובן לאן הולכים.
חושבים וחושבים עד שמבחינים שיש עליה מימין. רק לתפס על מדרגה של 2 מטר. מנקודה זו ראינו את הסוף אבל הירידה התלולה מאוד ולקחה לנו יותר משעה. סיימנו את המסלול, הקטע אחרון למטיבי לכת ללא פחד גבהים.
מרחק קצר, הרבה זמן
סיימנו את המסלול. המסלול לא מעגלי ויש לפנינו עוד 3 קילומטר של הליכה על שביל עפר. המזל שיחק ואיש יחידת חילוץ שעשה דרכו מהמכתש עצר, הסתובב והקפיץ אותנו לרכב. הצדיק חסך לנו שעה לפחות של הליכה לא מרגשת באוזורים שפורקו לקציר הפוספטים היקרים.
מסלול קשה וארוך, ברמה עולמית ולבטח אחד היפים והמספקים בארץ.
