מהמפץ הגדול לאדם המודרני (פרק עשירי) – פרק שלישי בסדרה בת שלושה פרקים.
בפרק זה נלמד על התפתחות האדם מהקוף, על התועלת שהפיק האדם מהאש, על שגרת היום של בת אדם קדמונית, על המהפכה החקלאית, על סיום תקופת האבן ואירועים משמעותיים נוספים עד זמננו.
תמלול הפרק
הי ילדים, מה שלומכם?
בפרק הזה נמשיך את המסע שהתחלנו בסדרת הפרקים שלנו, מהמפץ הגדול עד האדם המודרני.
הפרק הראשון של הסדרה התחיל במפץ הגדול והמשיך בהיווצרות כדור הארץ והתפתחות החיים הראשוניים.
בפרק השני כבר למדנו על התפתחות החיים המורכבים, תחילה בים, וליווינו את התפתחתם לחיות יבשתיות. את הפרק סיימנו לאחר הכחדת הדינוזאורים והתפתחות היונקים… וגם הזכרנו קבוצה אחת. הפרימאטים, שהתפתחה לפני בערך 47 מיליוני שנים, קבוצת יונקי על שכללה גם קופים.
רגע רגע, אנחנו מבינים לאן אתה הולך עם זה… אתה רוצה להגיד לנו שהתפתחנו מהקוף?
אבא, אתה באמת דומה לקוף, תמר, את מטפסת כמו קוף….
אז בפרק הזה נענה על השאלה הזו וגם נלמד על קפיצת ההתפתחות של האדם עם גילוי האש, על שגרת היום של בת אדם קדמונית, על המהפכה החקלאית, על סיום תקופת האבן ותחילת תקופת הברונזה ועוד..
מקופים לבני אדם
אז איך ולמה בכלל הקופים התפתחו לבני אדם?
מילה שחזרה על עצמה הרבה בפרקים האחרונים היא הסתגלות. הסתגלות והתאמה לתנאי הסביבה המשתנים וגם לתחרות מול בעלי חיים אחרים. מי שמצליח להסתגל ולהתאים את עצמו לשינויים בצורה הטובה ביותר שורד.
ביערות אפריקה חיו להם בנחת קופים קדומים. טיפסו על העצים, קיפצו בין הענפים ואכלו את הפירות.
לאט לאט, כמות העצים באזור המחיה שלהם פ(א)חתה, היערות הפכו לסוואנות והקופים שהיו דווקא אלופים בטיפוס על עצים נדרשו להתאים את עצמם לעולם החדש. המזון כבר לא היה במרחק קפיצה מענף לענף והם נאלצו לחפש מקורות מזון חדשים מחוץ ליער הסבוך. כדי לראות את טורפיהם טוב יותר מעל העשב הם החלו להרים את ראשיהם ובהמשך הם ממש התחילו ללכת על שתי רגליים כאשר ידיהם פנויות, שזה נהדר כי ככה הם יכלו לשחק בטלפון של ההורים שלהם.. סתם. אבל כנראה שזה היה נוח ואיפשר להם לצוד בצורה טובה יותר ובעתיד גם ליצור כלי עבודה ואש.
אז האם באמת התפתחנו מהקוף?
כן. הקופים היו קיימים הרבה לפני בני האדם ואנחנו והקופים חולקים את אותו אב קדמון.
האב הקדמון המשותף לנו ולשימפנזה, החיה שהכי דומה לנו חי לפני חמישה או עשרה מיליוני שנים ובערך לפני חמישה מיליוני שנים התפצלנו משבט הקופים והפכנו לשבט האדם.
ואיך אנחנו יודעים את כל זה?
בשנת 1974 מצאו חוקרים [פלאואנתרופולוגים לייתר דיוק] שלד של חיה מסתוריות באתיופיה.
השלד לבטח לא נראה כמו שלד אדם שדומה לנו, אבל הוא, למעשה, היא, נראתה קצת שונה מקופה.
לפי מבנה השלד שלה הבינו חוקרים שהליכתה היתה זקופה מהליכתו של קוף. השלד הזה קיבל את השם לוסי. למה לוסי? מסתבר שהחוקרים שמצאו אותו מאוד אהבו את להקת החיפושיות והקשיבו לשיר ״לוסי ברקיע עם יהלומים״ במחנה לאחר החפירות.
מאז גילויה של לוסי וגם לפני גילויה גילו חוקרים עוד ועוד מאובנים של מיני אדם קדומים מתקופות רבות.
הקדומים ביניהם היו דומים יותר לקופים, ואלו המאוחרים יותר כבר ממש נראו וכנראה גם התנהגו כמו בני אדם מודרנים (כמונו). חשוב לזכור שחלק גדול מהגילויים הם מהשנים האחרונות, ועדיין, חוקרים מגלים מיני אדם קדומים ברחבי העולם.
אז התפצלנו מהקוף, חלפו להם עוד כמה מיליוני שנים, אנחנו כבר הולכים זקוף וכבר יותר דומים לבני האדם שאנחנו מכירים. אנחנו מתחילים ליצור כלי אבן ואפילו מפתחים שליטה במשהו חשוב, משהו מדליק, מה אתם חושבים שזה? אש!
אש
האש העניקה לאדם הקדמון יתרון אדיר לעומת בעלי החיים האחרים. אתם יכולים לחשוב מה אפשר לעשות עם אש? בואו נחשוב יחד.
בזכות האש האדם החל לבשל את האוכל שלו, בעיקר בשר ושורשים שונים. חוץ מזה שזה נראה לי פחות טעים לאכול תפוח אדמה לא מבושל, הבישול מאפשר לבני האדם להפיק יותר אנרגיה, לאכול אוכל יותר מחוטא ובזכות כך להתפתח מהר יותר. האדם נעשה חכם יותר.
עוד תכונה חשובה של אש היא חום! האש חיממה את האדם וְאִפְשְׁרָה לו להתגורר גם במקומות קרים יותר. כך החל האדם הקדמון לנדוד מאפריקה החמה לְעֵבֶר אזורים קרים יותר כמו אֵירוֹפָּה וְאַסְיָה.
ועוד משהו, האש סייעה לאדם להפחיד את בעלי חיים אחרים, שפעם, התחרו איתו על אותם מקורות המזון.
האדם הקדמון ממשיך לנדוד למקומות חדשים וממשיך לשכלל את כלי האבן שיצר וממציא כל מני המצאות קטנות שמשפרות את החיים.
אתם יודעים, דברים כמו כלי מיוחד לפשיטת עור מחיה, מלכודת מיוחדת לציד ממוטות, חניתות עם אבן חדה בקצה. דברים רגילים שיש בכל בית.
בעתיד, כלומר בימים שלנו, חוקרים ימצאו כלים אלו ויגלו לנו את סודותיו של האדם הקדמון.
האדם מתקדם, מינים מתפתחים ומינים נכחדים כדרך הטבע. הזמן עובר ואנחנו מתקרבים בסיפור לזמן שלנו.
אבל לא לפני שנספר על עוד חלק חשוב בסיפור של המין האנושי. פעם, לא היינו מין האדם היחיד שחי בכדור הארץ! לא היינו כאן לבד. הניאנדרטלים הם מין האדם האחרון שחי לצדינו עד שנכחד, אפילו נפגשנו איתו ואפילו, חלק מהאנשים בעולם מחזיקים בגנים ניאנדרטלים.
אז למה נשארנו פה לבד? ייתכן וזה שוב היה מזג האויר שהשתנה או היכחדות של חיות שהניאנדרטלים אכלו. זוכרים שדיברנו על הסתגלות והתאמה לסביבה. כנראה שפשוט המין שלנו, הומו סאפיינס, האדם הנבון, הסתגל טוב יותר לשינויים.
אז נשארנו המין היחיד בכדור הארץ, כבר פחות קדמונים ויותר מודרנים.
נשמע מגניב לא? לחיות בעולם בלי חשמל, בלי מכוניות…
מעניין איך נראה יום בחיי ילד או ילדה קדמונים….
יום בחיי ילדה קדמונית
בוואדי ירוק, לא רחוק. על מצוק הגיר של הר הכרמל, במערה יפה בצורת גמל.
התעוררה תמר, הילדה הקדמונית שלנו לבוקר יפה. טוב, לא בדיוק התעוררה.
אבא של תמר העיר אותה, היא רצתה להגיד שאין לה כוח ללכת לגן או לבית הספר אבל אז נזכרה שבתקופת האבן בכלל לא היה גן או בית ספר. היא חשבה שזה ממש כיף וקפצה רעננה ושמחה.
בדרך לצחצוח השינים היא חשבה מה תאכל לארוחת הבוקר, קורנפלקס או שוקו… אבל שוב, היא נזכרה שעוד לא המציאו את השוקו או הקרונפלקס ואפילו לא את מברשת השיניים.
היא יצאה מפתח המערה, לפניה החורש הקסום, עצי אלון ואלה, עליהם מנצנצים אחרי הגשם שירד בלילה והאויר רענן וטרי.
אמא של תמר ביקשה ממנה, לפני שהיא הולכת לעזור במשימות הבית, כלומר, משימות המערה…..
אתם יודעים, משימות רגילות, כמו שלכם, לפשוט את העור מהיחמור, לנקות את שרידי המדורה, להשחיז את האבן…
כמובן שתמר ענתה לה "בשמחה אמא" אשמח לעשות את המשימות הללו, זה הרי ידוע שהילדים הקדמונים היו עוזרים להוריהם… אבל זה לא מגובה במחקר.
כמו שחשבתם, תמר אמרה…. אחר כך… ובכלל בדמיונה כבר חשבה אם היא רוצה ללכת לשפת הים ל(ה)אסוף קונכיות לצמידים או לטפס לגבעות רכס הכרמל, לראות את הכלניות פורחות ולמצוא אבני צור בנחל כך שתוכל ליצר כלים מגניבים אחר כך.
אמא של תמר הבינה אותה, בכל זאת, גם היא פעם היתה ילדה קדמונית,
היא אמרה לה שתחזור כאשר השמש תהיה במרכז השמים (כי שעונים לא היו),
נתנה לה צידה לדרך והזכירה לה להיזהר מהחיות הטורפות, תאמינו או לא, פעם היו בישראל דובים ואריות…..
תמר יצאה מהמערה והחליטה שהיום היא תעשה טיול לראש ההר, היא התחילה בטיפוס. בדרך היא לקטה קצת פטל וחמציצים ובלוטים להנאתה, אז לא היו סופרמרקט ועוד לא ידעו לגדל פירות וירקות בשדות או מטעים. בני האדם הקדמונים יכלו לאכול רק מה שהם מצאו או צדו ובגלל זה כינו אותם ציידים לקטים.
תמר הגיעה לראש ההר והשקיפה על הנוף המדהים. מהר הכרמל למישור החוף עד לים הכחול.
השמש הגיעה לאמצע השמים ותמר נזכרה שהבטיחה לאמא לחזור לארוחת צהריים.
בדרכה חזרה ראתה את המבוגרים חוזרים ממסע הציד, הם תפסו יחמור!
פעם היו מלא יחמורים אבל הם נכחדו ועכשיו מנסים להחזיר אותם לטבע.
לפני השינה סיפר לה אבא על מסע הציד שהיה, על האדם הקדמון שחי פעם, לפניהם, באותם מערות.
הוא סיפר סיפורי מלחמה עם שבטים אחרים שפעם חיו באזור ועל הים הגדול.
תמר נרדמה וכבר חלמה על היום של מחר. מחר היא תלך לחוף הים.
וכאן מסתיים הסיפור שלנו וגם הסיפור של האדם הקדמון ומתחיל הסיפור שלנו, של האדם המודרני.
האדם המודרני ממשיך להתפשט בעולם ואף מגיע ליבשת אמריקה.
הוא צובר עוד ועוד ידע ולפני בערך שנים עשר אלף שנים נולדת המהפכה החקלאית.
ומה היא המהפכה החקלאית?
כנראה שהגורם העיקרי למהפכה החקלאית היה התחממות האקלים שאפשרה גידול וביות של פירות, ירקות, דגנים כמו חיטה וגם בעלי חיים. עודפי המזון שנוצרו אפשרו לאדם לעסוק בעוד דברים חוץ מלרדוף אחרי האוכל שלו והוא כבר לא היה צריך לנדוד. (תזכרו שפעם הו ממש רדף אחרי האוכל שלו)
בני האדם כבר אינם ציידים ולקטים.
לפני בערך 5000 שנים מגלים את השימוש במתכות, תחילה נחושת וברונזה ואחר כך גם ברזל והחליפו את כלי האבן. תקופת האבן הסתיימה רשמית.
לאט לאט עברו בני האדם להתגורר בבתים בכפרים שחלקם התפתחו והפכו לערים.
השפה והתרבות ממשיכים להתפתח ומקצועות כמו נפח, אופה וסנדלר מתווספים ובאזור הסהר הפורה, שכולל גם את אזור ישראל מתפתחות התרבויות הראשונות כמו התרבות האשורית והתרבות הבבלית.
התקדמנו, התפתחנו והמשכו לנדוד בעולם. הערים גדלו, בני האדם המשיכו לשאול את עצמם עוד שאלות ולמצוא תשובות ופתרונות לבעיות רבות. לפני בערך 250 שנים החלה המהפכה התעשייתית. המצאנו מכונות שיעשו חלק מהעבודה במקומנו וגילינו מקורות אנרגיה חדשים כמו פחם ונפט. לא מזמן, לפני בערך 70 שנים החלו להרכיב את המחשבים הראשונים, הרפואה התקדמה, הגענו לירח ואת ההמשך, אנחנו, כבר יודעים.
ברוכים הבאים למאה העשרים ואחת!
אם נשווה את ציר הזמן של כדור הארץ לזרוע שלכם הכתף (תסתכלו על איפה הכתף מתחילה) מסמלת את נקודת הזמן בה כדור הארץ נוצר, לפני בערך ארבעה וחצי מיליארד שנים, וקצות האצבעות שלכם מסמלות את התקופה בה אנו חיים, עכשיו, היום.
אז מהכתף עד אמצע כף היד זה הזמן שלקח לכדור הארץ להתייצב ולחיים הפשוטים להיווצר.
הפרק הראשון של הסדרה.
מאזור תחילת האצבעות עד קצות האצבעות זו התקופה שבעלי חיים התפתחו, תחילה בים, לדו חיים, זוחלים, ויונקים. הפרק השני של הסדרה.
ובני האדם? אתם רואים את הציפורן שלכם, תסתכלו על הקצה שלה. זו התקופה של בני האדם.
והנה, סיימנו את סדרת הפרקים הזו שהחלה עם המפץ הגדול ומסתיימת במאה העשרים ואחת, זממנו אנו.
אנחנו בהחלט צריכים להיות גאים בזה שאנחנו היצור הכי חכם ובעל יכולות ההסתגלות וההתאמה הטובים ביותר שנראו בכדור הארץ…. רק בוא נזכור שלמרות העובדה שאנחנו הקצה של הציפורן, השפעתנו לסביבה ולכדור הארץ שאנחנו מכירים יכולה להיות עצומה.
אנחנו חלק מכדור הארץ, חלק מהחיים וחלק מהטבע אז כדאי שנשמור עליו.
ילדים והורים, תודה שהקשבתם.
זה היה הפרק השלישי והאחרון מתוך סדרה של שלושה פרקים, "מהמפץ הגדול ועד האדם המודרני" של הפודקאסט ילדי טבע. אני הייתי עמרי גלבר
שוב אומר תודה ענקית לאור אליאסון ממכון ויצמן, לסהר רוזנפלד ולאמא שלי רותי על העזרה בסדרת פרקים זו.
אם אתם רוצים להביע את הערכתם, מספר חשבון הבנק שלי כבר פורסם באחד הפרקים או שפשוט תעשו לייק בעמוד הפייסבוק של ילדי טבע.
נתראה בפרק הבא!
