היי ילדים!
מה שלומכם?
היום נצטרף למסע נוסף של רולם, ענק הסלע וְהדר, וְהפעם נצא למסע לעבר הסלע האדום.
אם לא הקשבתם לפרקים הקודמים בסדרה זו, אני ממליץ לכם לעשות זאת.
מאוד אשמח אם תשתפו את פרקי הפודקאסט וּתדרגו אותו באפליקציות השונות.
וְכמובן שאתן וְאתם יותר ממוזמנים להמשיך וּלכתוב לי בספוטיפיי וּבפייסבוק.
וְעכשיו לענק וְהדר.
עוד יום של טיול עבר, וּככל הטיולים במדבר, היה זה יום קסום. הדר וּמשפחתו טיילו למואה, אתר עתיק של ישוב נבטי קטן באזור הערבה, סמוך לישוב צופר.
הם התרשמו מהמצודה הנבטית שהשתמרה היטב, וְדמיינו את עצמם חיים בתקופה בה עברו במואה שיירות גמלים רבות, וּסביב היישוב, שנראה כיום מדברי וְצחיח, גידלו הנבטים תמרים וּגפנים.
אם לומר את האמת, מחשבותיו של הדר כבר נדדו למקום אחר. הוא חשב על המסע הלילי הממתין לו עם רולם. עם חזרתם למחנה, הדליקו מדורה וְאכלו בתיאבון רב את ארוחת הערב. הדר, שלא כהרגלו, עודד את כולם ללכת לישון מוקדם. הוא שכב באוהל וְחיכה בסבלנות עד שכולם נרדמו.
כששמע את נחירותיו העמוקות של אביו, ידע שהגיעה השעה. בשקט פתח את רוכסן האוהל וְיצא החוצה, נזהר שלא להפר את דממת הלילה וְחס וְחלילה להעיר את אחד הילדים.
הוא זיהה מיד את הדמות הענקית שעמדה מולו.
הדר טיפס בזריזות על כתפו הרחבה של רולם. לצופה מן הצד נדמה היה שהם כבר מטיילים יחד שנים ארוכות. הענק החל לצעוד אל תוך מרחבי המדבר המואר באור כוכבים וַחֲצִי ירח. רוח קלה ליטפה את שערו האדום חלוד של הדר. צבע שערו דמה מאוד לצבעו של רולם. כאשר עברו בין המצוקים התלולים וְערוצי הנחלים הרחבים, אפשר היה לחשוב שיש קרבה משפחתית בין השניים, זאת אם לא ניקח בחשבון שמדובר בענק סלע וְיֶלֶד בן 7.
"לאן טיילתם היום, הדר?"
"ביקרנו במואה הנבטית, על דרך הבשמים. אתה מכיר? הרגשנו שם כאילו הזמן עמד מלכת".
"מכיר?! בטח שאני מכיר, וְיש לי הרגשה שאתה תאהב מאוד את המסע שתכננתי לנו הלילה,"
"דמיינו איך הנבטים חיו לפני יותר מ-2,000 שנים"
בו ברגע הכה רולם בידיו וְאור בוהק הפציע באופק. השמש זרחה וְהדר לא הבין את המתרחש.
מול הצמד נחשפו הרי אדום, אדומים, זקופים וּמסתוריים.
כאשר התרגלו עיניו של הדר לאור השמש שהפציע כך באמצע הלילה, נחשף דבר נוסף באופק הקרוב.
הם הבחינו בשיירת גמלים ארוכה וּבה עשרות גמלים וּנאקות.
"רכבת פעם על גמל?"
"רולם, מה קרה כאן עכשיו?"
"רצית לפגוש את הנבטים, לא?"
התמימות בקולו של רולם היתה קצת מעצבנת אבל הדר המשיך והקשה..
"כן… אבל".
"חזרנו אחורה בזמן, אנחנו עכשיו בשנת מאתיים לפני הספירה, לפני 2224 שנים לייתר דיוק".
"איך?"
"זה סוד ששמור רק למי שחי מאות אלפי שנים במדבר,"
"עכשיו, אתה רוצה לרכב על גמל או לא?"
"כן!"
רולם הושיב את הדר בעדינות על גב הגמל השני, אחרי הגמל של ארטאס, מוביל השיירה, שלא התרגש מהילד הג'ינג'י שהתיישב על הגמל מאחוריו וּמענק הסלע שפסע לצידם.
כנראה שמובילי השיירות כבר ראו הכל.
ארטאס, מוביל השיירה, היה גבר נבטי בגיל הדומה לגילו של אבא של הדר בערך, עם מבט חד וּממוקד.
פניו כמפה שצוירה על ידי השמש העזה וְרוחות המדבר. זקנו הכהה העניק לו מראה של אדם חכם וּמנוסה. הוא היה שרירי וּמחושל מהחיים הקשים במדבר. ארטאס לבש גלביה ארוכה בצבע לבן בוהק המכסה את כל גופו עד הקרסוליים. ראשו היה עטוף בכאפיה כחולה המעוטרת בדוגמאות מרהיבות של חוטי זהב וְכסף, וְרגליו נעולות בסנדלי עור גסים. תליון עשוי חרוזים וּצדפים קישט את צווארו.
ארטאס, מוביל השיירה הנבטי, סיפר להדר שהגמלים הם הדרך היחידה להתנייד למרחקים במדבר.
הדר חשב שרק לפני כמה ימים הוא וּמשפחתו הגיעו תוך 4 שעות ממרכז הארץ למדבר. לו סיפר זאת לארטאס, הוא לא היה מאמין לו.
"ארטאס, מה זה הריח הנעים הזה?"
"אתה רואה את כל השקים הקשורים לגמלים? הם מלאים בְּמֹר וּלְבוֹנָה, בשמים שמפיקים משרף עצים,
והם שווים המון המון כסף!"
הדר העריץ את היכולת של ארטאס לנווט במדבר הצחיח, וְלא פחות, את היכולת של הגמלים לסחוב את משקל הבשמים וּלנוע בקצב בחום המדבר. למעשה, זה סוד כוחם של הנבטים, הם מכירים את המדבר היטב וְיודעים היכן למצוא את המשאב הכי חשוב במדבר – מים.
"שנמשיך במסע שלנו?"
"בטח, אבל לאן הולכים?"
הדר, עדיין היה המום מהנוף המדברי וּההרים המזדקרים ברקע.
"אל פטרה"
"מה זה פטרה?"
"זו עיר הסלע האדומה, בירתם של הנבטים."
צמרמורת עברה בגופו של הדר.
הם המשיכו בדרכם צפונה וּמזרחה, לעיר פטרה.
בדרך סיפר רולם להדר שפטרה תמיד סיקרנה המון אנשים וּפעם, כשלא היו כבישים נוחים וְלא היה שלום עם מדינת ירדן, היה צריך להתגנב וְלעבור את הגבול בחשאי כדי להגיע אל עיר האבן האדומה. מטיילים אמיצים יצאו למסעות מסוכנים רק בשביל לראות את העיר החצובה בסלע.
חלקם לא הצליחו להגיע אליה וְחלקם לא חזרו.
"אנו מתקרבים"
למרות תיאוריו של רולם, לא נצפתה כל עיר באופק, רק הרים אדומים וְחַדִּים. רולם הסביר שפטרה נבנתה בתוך הרי אדום וְהוסתרה היטב בין הסלעים.
הילד וְהענק נכנסו לוואדי צר הקרוי הסיק.
רולם עצר וְהצביע על תעלות חצובות בסלע לאורך הוואדי היבש.
"אתה רואה את התעלות החצובות בסלע לאורך הוואדי?"
"כן בטח, למה חצבו אותן?"
"אלו הם אמות מים שהנבטים, שהיו מהנדסי מים אלופים, בנו בשביל לספק מים לתושבי העיר. המומחיות של הנבטים הייתה באגירת מים וְהתמודדות עם האקלים הקיצוני שבמדבר, וְהמומחיות הזו היא אחת הסיבות להיותם סוחרים כל כך מצליחים. במדבר לא יורד הרבה גשם, אבל כשהוא מגיע, פעמים רבות נוצרים שטפונות וְהנבטים בנו מערכות מים כך שבמקום שהמים יזרמו וְיעלמו, הם זורמים לבריכות אגירה."
הדר, כמהנדס חובב, התפעל מהמומחיות ההנדסית של הנבטים בניצול מקורות המים המועטים שהיו באזורם.
לאורך אמות המים הם הבחינו בהמון תבליטים של אלילים נבטים, חלקם של אלים קדומים כמו דושרא (אל ההר), אל-עוזא (אלת האהבה), וְאל-מנאת (אלת הלבנה).
ככל שהתקרבו למרכז פטרה, כך גברה התרגשותו של הדר. הוא נשם עמוק את האוויר הצח וְהמרענן שכן פטרה גבוהה וְהאויר בה צונן. לפתע, מבין קירות הואדי הצר וְהתלול נגלה בפני הדר מבנה מפואר וּגבוה חצוב ממש לתוך המצוק האדום. "אוצר פרעה" (אלחזנה).
"כן הדר, זו היא פטרה הקדומה, שנחצבה בסלעי אבן החול של הרי אדום. היא הייתה בירתם של הנבטים וְהייתה מרכז סחר חשוב בדרך הבשמים. בשביל לחצוב וּלפסל את המבנה שאתה רואה עכשיו הוזמנו אומנים מאלכסנדריה שבמצריים!"
הם צעדו בעיר יפה וְשוקקת חיים. בכל צעד וְשעל התרשמו מחיי היומיום וְלמדו את המנהגים של הנבטים. הם חלפו ליד שוקים מלאי כל טוב, בשמים וְיין, כל זאת בלב המדבר. כמה מפתיע, מצד אחד הם היו במדבר היבש וּמצד שני בפטרה היו הרבה צמחים וְחקלאות. בזכות מערכות המים הנבטים הפכו את פטרה לנווה מדבר.
כשהתרחקו קצת מהמולת העיר, ליד השוק, הם שמעו בכי קורע לב. הם פנו לכיוון הקול וּמצאו ילדה קטנה יושבת לבדה על אבן וּבוכה בייאוש. הדר ניגש אליה בעדינות וְשאל את הילדה מדוע היא בוכה?
הילדה סיפרה בדמעות ששמה תמר, היא רועת צאן וְגדי קטן שעליו שמרה נלכד בין שני סלעי ענק.
"אל תבכי תמר, תרימי שנייה את ראשך, את רואה מי כאן עומד לידי?" שאל הדר.
תמר הרימה את מבטה וּלפתע הבינה שהסלע העצום העומד ליד הדר אינו חלק מההר אלא ענק סלע שעונה לשם רולם. תמר ילדה חכמה, היא כבר הבינה שאותה אבן שנראה שאין לה הופכין היא כמו גולה עבור רולם החזק וְהגדול.
כהרף עין הגדי חולץ מבין הסלעים וְתמר הודתה להדר וְּלרולם ששמחו להיות שם בדיוק בזמן.
עם עזיבתם את פטרה חזר הלילה, הכוכבים שבו לנצנץ, וְהזמן חזר למסלולו. הדר התרגש מאוד מהמסע אחורה בזמן. הוא הצליח להכיר את הנבטים וְלהתרשם מהיכולת המופלאה שלהם ליצור איים של חיים בלב המדבר הצחיח. הוא הביט ברולם וְהודה לו על המסע המרתק וְכך הרפתקה נוספת הגיעה לסיומה.
