שנה קודם, בטיול רכב של 200 קילומטר ביום, גילנו לראשונה את צפון איטליה ואת הדולמיטים בפרט שללא ספק יכולים להתחרות על התואר הרכס היפה בעולם.
לאחר 4 ימים של שרפת דלק והספק קילומטר שלא יבייש אנטילופה בנדידה נמאס לנו מהרכב. לנו בקורטינה (Cortina D'ampezzo), ובבוקר יום ראשון מעונן ניגשנו לתחנת מידע מנומנמת אך מיומנת. עקב העננות הכבדה ההינו סקפטים שבכלל שנצא. יצאנו. היום הזה שווה פוסט בפני עצמו, אבל בקיצור הגענו ל-Rifugio Sennes Hütte.
באנו, ראינו, אכלנו ונשבענו שנשוב.
טיול לאלטה ויה 1, צפון איטליה, אוגוסט 2012
ה Alta Via 1 הינו מסלול באורך 150 ק"מ, אשר עובר דרך הדולומיטים המזרחיים באיטליה, בדרום חבל טירול. המסלול עובר דרך כמה מהנופים המדהימים ביותר של הדולומיטים. את המסלול הולכים בדרך כלל ב-12 ימים. אנחנו הלכנו כ-5 ימים מהמסלול מצפון לדרום. מטרה שולית נוספת מעבר להגשמת המסלולל היתה… למסור טבעת ניושאים לנועה (כמה רומטי)..
לפרטים טכנים מלאים, מ-א עד ת לא צריך לכתוב עוד מילה, יש אדם, טייל גדול בשם אמנון לנגי, שליקט ואסף את כל המידע וניהל ומנהל פורום (בין 120 עמודים נכון להיום, פוסט ראשון לפני 9 שנים). בכל מקרה, הקישור כאן – קראו וצאו. אין שאלה שאין לה תשובה ואם יש כזו – תשאלו.. עוד קישור מגניב – מפה של המסלול, על הווראציות השונות כולל ציון כל הבקתות בדרך.
טחנתי את המסלולל דק דק, למדתי כל פניה תוך שימוש ב-Google Earth והזמנו מראש לילה במלון הראשון (Hotel Pragser Wildsee באגם בראיס) ובבקתות הראשונות. המציאות העפילה על כל דמין.
מדובר על טראק 5 כוכבים אמיתי, ימים לא ארוכים מידי ומאתגרים במידה הנכונה, לא אוהלים ומשקל מוגזם, נופים מטורפים של הרים, עמקים ירוקים ונוף עוצר נשימה. חלוקת הימים אפשרה לנו לסיים יום בשעות סבירות מאוד, והבקתות, איזה בקתות.
מה שאדיר בחבל טירול: הסדר והנקיון הגרמנים, החום והאוכל (והיין) איטלקיים…בשילוב עם אנשים מקסימים מכל העולם, יצרנו שם חברויות שמנשכות עוד היום (כולל אירוח בגרמניה כמה שנים אחרי).
הבקתות משמשות בחורף כבקתות/מסעדות סקי ובקיץ למטיילים. בצהרים סועדים מטילי יום ומטיילים על הנתיב ובערב בעקיר הלנים בבקתה. כל ערב, יחד עם השמש, יורדים כולם לאכול (ולשתות), חוויה משפחתית ומדהימה. במסעדות בבקתות אלו אכלנו את האוכל הכי טוב באיטליה, בלי נפילות.
למי שמגיע לאזור עם רכב, דעו שלחלק מהבקתות אפשר להגיע עם רכב או רכבל. חובה חובה. קחו בחשבון את השעה, בשעות בין ערביים רוב המטבחים סגורים.
מסלול מלא לוקח 12 ימים, מתוחם אנו עשינו את 5 הימים הראשונים מאגם בראיס (Lago di Braies) עד Rifugio Passo Staulanza.
היום ראשון – נחיתה והגעה לנוקדת המוצא – Hotel Pragser Wildsee
נחיתה בוורונה, סיבוב בעיר, ארוחת בוקר ורכבת צפונה + החלפה לרכבת מזרחה, הגעה למלון Hotel Pragser Wildsee באגם ברייס (Lago di Braies). המלון מיושן אבל בקטע טוב, נוסתלגי. את האגם והסביבה בכלל לא ניתן לתאר במילים.
סיבוב סביב האגם, על הדרך, למידת מקטע ראשון של המסלול בבוקר, ארוחת ערב, יין, מדהים.
היום השני: Hotel Pragser Wildsee – Rifugio Sennes
השקמה וארוחת בוקר, עדיין לא מעכלים איפה אנחנו, התארגנות על ציוד (נעלים גבוהות, מקלות הליכה, the whole shabang). מתחילים. עוד לא עברנו 2 קלומטר (במישור) והמים טורקיז והשמש מלטפת. לבגדי ים וטבילה. היה קר, 14 מעלות. לנועה יש יותר אומץ מלי.
מתלבשים ומתחילים לעלות, בכל מטר שעולים עוד נוף נפתח, אין כמו עליות. לאחר כמה שעות של עליה חדה עם סיום בדרך יתדות ושרשראות הדרך התחילה להיישר. ביקשתי מהחברים הכי טובים שלנו במסלול (זוג גרמני שהכרנו כמה שעות קודם והמשכנו יחד רוב המסלול) לעקב מעט את נועה. סחבק הסתתר מאחורי אבן והפציע עם טבעת כמו גבר כאשר נועה סיימה את העליה. העליה היתה ארוכה ותלולה ולכן לא היה לי ספק שהיא תסכים להכל.
משם, מרוגשים ושמחים לפסטה מהירה Rifugio Biella והמשך הליכה ל-Rifugio Sennes המיתולוגי (מבחינתינו) שהוא אולי המקום האהוב עלי בעולם. הנה קישור למצלמת רשת – שידור חיי.
היום השלישי: Rifugio Sennes – Rifugio Lavarella
מתחילים את היום, חצי ראשון – ירידה, לפרקים תלולה, אנחנו, החברים החדשים מגרמניה ועד 2 חברה ישראלים מהחומר הטוב. הפסקת סיידר ב-Rifugio Pederü וממשיכים לכיוון Rifugio Lavarella. יום יותר ארוך אך פחות תלול. הגענו ל Rifugio Lavarella יחסית מוקדם. הבקתה בעמק קסום שאין מספיק קיצ' לתאר. קצת נקניק, גבינה בירה… נוף מדהים. כרגיל, בבקתה מטבח מעולה ובערב, שהלכנו לאור פנסים לבקתה השכנה בצידו השני של העמק (בחושך מוחלט) הרגשתי צביטה בלב וכמעט התנצלתי שאנו הולכם לאכול בצד השני. הבקתה השנייה (Rifugio Fanes) מלאה באנשים, אוכלים, שותים. אווירה נהדרת. יושבים עם החברים ומכירים נוספים. מפרקים בקבוקי יין ואוכלים טוב. הדרך חזרה היתה מאתגרת.
היום הרבעי: Rifugio Lavarella – Rifugio Scotoni
קמים בחיוך ליום שמש, מתחילם בעליה מהירה עד ללגונה יפה, Lago Di Limo, תנחשו באיזה צבה (לימון). הנוף משתנה בכל עיקול. המסלול מגוון. נופי ההרים ממשיכים ללוות מכל צד ואנו בדרכנו לעליה ארוכה ל-Forca d Lago.
עולים (נוף מדהים),עליה מאתגרת. יורדם, נוף מדהים ירידה תלולה מאוד. בדרך שומעים אבנים נופלות בנקיקים, קצת מטריד. המקטע היחיד שמפחיד. טיפ – אם יש קבוצה גדולה של אנשים, תנו להם לרדת קודם (לא לספוג אבנים מתגלגלות). טובלים בלגונה הקפואה וממשיכים ל-Rifugio Scotoni.
שוב, עמק מופלא, אין מילים. אוכל נהדר במקום, נראה שבצהריים היה שם גריל מטורף אבל אין מה להתלונן. שותים יין, הולכים לישון. בלילה גשם זלעפות.
היום החמישי: Rifugio Scotoni – Rifugio Averau
קמים ליום אפור וגשום לפרקים. עקב מזג האויר מחליטים לא לעלות ל-Rifugio Lagazuoi בדכנו ל-Rifugio Averau אלה ללכת מסביב. גם יום אפור זה חוויה. בדרך למדנו שעל צינון קל ניתן להקל בעזרת החומר שנמלים מפרישות כאשר הן מתגוננות. מעצבים קצת נמלים על טישו, מורידים אותם, שואפים, מאוד מפתיע.
ממשיכים ללכת לאורך כביש ומקצרים עם רכבל ל-Rifugio Scoiattoli. המסעדה שם נראתה מעולה…
ממשיכים לעלות עד ל-Rifugio Averau. כאן מדובר באירוח 5 כוכבים אמיתי ומטבח בהתאם. מהמרפסת נוף פנורמי מטורף לרכס הבא וליום המחר. כרגיל, חדר האוכל מתחיל כ"בר יין" לכל המטיילים ומתפתח למסעדה ברמה גבהה מאוד.
היום השישי והאחרון: Rifugio Averau – Rifugio Passo Staulanza
יום ארוך עם נוף מגוון, יורדים את מה שעלינו אתמול ברכבל. הנוף משתנה, בדרך רואים מטפסי צוקים עולים על קירות וורטיקאלים של 100 מטר. באמצע היום נפרדנו מחברינו אשר המשיכו בווריאציה אחרת ואנו המשכנו ל- Rifugio Passo Staulanza. בסוף המקטע הולכים לרגלי הר Pelmo היפיפה, מתחילם להרגיש את סוף המסע. מגעים, אוכלים, שותים, ישנים.
היום השבעי: Rifugio Passo Staulanza – הביתה (עם עצירה בהפתעה בוונציה)
מ-Rifugio Passo Staulanza צריך לתפוס טרמפ עד לכביש ראשי ומשם התכנון היה לקחת אוטובוס + רכבת חזרה לוורונה. לטיול היו תוכניות אחרות ולאחר טרמפ קצר בעודנו מחכים לאטובוס בכביש שומם עצר לנו טרמפ נוסף. אחלה טרמפ. סילביה, אישה מקסימה וחמה, לקחה אותנו עד ביתה בסמוך למרכז העיר Treviso. בדרך ספגנו היסטוריה וסיפורים ואיך לא, למדנו שסילביה ביקרה בקיבוץ בארץ. הוזמנו למשקה מרענן בביתה, תמיד כיף להיות בבית מקומי.
בנוסך לשיעור ההיסטוריה, בדרך למדנו של Treviso, עיר מקסימה בפני עצמה, משמשת כעיר לינה לתיירים הפוקדים את וונציה. קפצנו על רכבת, 45 דקות ואנחנו בוונציה. לא פעם ראשונה, היה חם ויקר ועמוס אבל וונציה. משם רכבת לוורונה, לשדה והביתה.
בלי ספק, אחד הטיולים. על המסלול המלצנו להמון אנשים וכאשר זוג חברים יקר שיצא גם ל-5 ימים שב מהמסלול קפצתי על ההזדמנות להשוות רשמים. את האמת, אומנם זה אותו מסלול אבל הם חזרו עם סיפור אחר (!and just as good). למסלול ולטבע אין סוף פנים.
נקודות לינה וציוני דרך: